פסק-דין בתיק דמ"ש 23873-06-10

1.         בפנינו תביעתו של סילבין סולומוביץ (להלן- התובע) כנגד מעסיקתו - רשף ביטחון בע"מ (להלן הנתבעת) לתשלום הפרשי שכר ושעות נוספות , דמי חגים , פנסיה והשבת ניכויים שלא כדין.

העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת:

2.         התובע עבד בנתבעת כמאבטח מיום 24.8.05 ועד ליום 07/02/06.

3.         על הצדדים חל ההסכם הקיבוצי בענף השמירה מיום 12/07/72 וצו ההרחבה אשר הוחל מכוחו (להלן ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה הענפי).

4.         התובע הועסק אצל הנתבעת כעובד שעתי והשתכר סך של 19.49ש"ח לשעת עבודה.

העדויות:

5.         מטעם התובע העיד התובע בעצמו.

מטעם הנתבעת לא הובאו עדים. 

התביעה להפרשי שכר ושעות נוספות:

6.         לטענת התובע במסגרת ההסכם הקיבוצי המשולב מיום 12.3.99, נקבע בנספח א' תעריף בשקלים לשכר בסך של 290 ש"ח ל - 8 שעות עבודה כאשר אין חולק כי בשנה זו התעריפים הינם בשקלים חדשים ומשכך זכאי התובע להפרש בין השכר התעריפי שנקבע לעיל לבין השכר אשר שולם בפועל.

עוד טען התובע כי משעבד 6 ימים בשבוע היה זכאי לתשלום שעות נוספות בהתאם להוראות צו ההרחבה בדבר קיצור שעות העבודה המתייחס למסגרת שעות שבועיות העולה על 43 שעות שבועיות. כמו כן בימים בהם נאלץ התובע לשמור על שני מתקנים הנתבעת לא חישבה את זמן העבודה בגין שעות האלה כשעות נוספות אלא שילמה בגינן שעות רגילות כמפורט בתלוש השכר ומכל מקום שולם שכר מינימום שעתי ולא שכר בהתאם לנספח א' להסכם הקובע שכר תעריפי לעובדי שמירה בהתאם לסיווג תפקידם.

7.         מנגד טענה הנתבעת כי שילמה לתובע מלוא שכרו בגין תקופת עבודתו, בהתאם להסכמה בין הצדדים ובהתאם לכל דין. צו ההרחבה משנת 99 אימץ ככתבם ולשונם את אותם תעריפים אשר פורסמו לראשונה בילקוט הפרסומים 2956 ביום 1.9.83. כאשר בהסכם זה מצויה הערת שוליים הקובעת כי התעריף הוא בהתאם לתוספת לצו ההרחבה שפורסם בי"פ 2956. הטבלה משנת 83 הועתקה מתוך ילקוט הפרסומים אחרת לא ברור כיצד כל הסכומים בשקלים ישנים משנת 1983 הוכפלו בדיוק פי 1,000 כך שהתוצאה המתקבלת היא אותם סכומים חדשים בשנת 1999. עוד נטען כי 290 שקלים ישנים מיום 1.9.83 שווים 104 ש"ח ב - 1.8.05 וכי לתובע שולם שכר גבוה יותר כפוף לחוק שכר מינימום. עוד טענה הנתבעת כי בהתאם להלכה הפסוקה מקום בו קיימות שיש שתי נורמות החלות על יחסי עובד מעביד יש לקרוא לתוך ההסכם את הנורמה המיטיבה בין השתיים, היא הנורמה שבחוק שכר מינימום שעה שצו ההרחבה קובע שכר נמוך יותר (104 ש"ח).

דיון והכרעה:

8.         נספח א' לצו ההרחבה מכח ההסכם הקיבוצי הכללי של עובדי שמירה ואבטחהמיום 12/07/1972 קובע תעריף שכר לשומר בסך 290 שקלים. כמו כן קיימת הערת שוליים הקובעת כי "התעריף הוא בהתאם לתוספת לצו ההרחבה שפורסם בי"פ 2956, התשמ"ג" מהערה זו בלבד ניתן ללמד כי התעריפים הנקובים אינם בשקלים חדשים וזאת משנאמר מפורשות כי התעריף הוא כפי שפורסם בשנת תשמ"ג (1983).  כמו כן מקובלת עלי עמדת הנתבעת כפי שהובאה בסיכומיה, על פיה לא ברור כיצד כל הסכומים קרי המספרים, בשקלים ישנים בשנת 1983 הוכפלו בדיוק ב - 1,000, באופן שהתוצאה המתקבלת היא אותם סכומים (מספרים) בשקלים בשנת 1999.

לאור האמור הדעת נותנת כי הדין עם הנתבעת וזאת משהסכומים לא עודכנו בשקלים חדשים.

9.         עוד נציין כי ההסכם הקיבוצי בענף השמירה מיום 12/07/1972 הגדיר את השכר בהתאם לשכר המינימום כאשר בשנת 2006 עמד השכר על סך של 19.28 ש"ח. מכאן נלמד כי טענת התובע על פיה  שכרו צריך להיות מחושב על פי סך של 36.25 לשעה אין לה כל עיגון , אף לא בהוראות מאוחרות יותר לגביהן אין כל ספק כי מתייחסות הן לשקלים חדשים.

10.        זאת ועוד לאחר תום שמיעת ההוכחות בתיק ולפנים משורת הדין, התרנו לנתבעת להגיש מסמכים נוספים לתיק, ובהתאמה אף לתובע. ממסמכים אלה ניתן לראות כי הוראת החשכ"ל מיום 25.7.07 קובעת כי שכר היסוד של שומרים ומאבטחים עומד על שכר מינימום או שכר אחר שנקבע במכרז (שאיננו רלבנטי למקרה זה). מקובלת עלינו טענת הנתבעת כי במקום בו קיימת רלבנטיות,  החשכ"ל כן מתייחס ומחיל את הוראות צו ההרחבה בענף השמירה וההסכם הקיבוצי משנת 1972 ויש בכך כדי ללמד על עמדתו בקשר לשכר היסוד.

11.        לא נעלמה מעיננו ההודעה אשר צירף התובע הכוללת תדפיס מאתר בנק ישראל על פיו המעבר לש"ח נעשה עוד ביום 4.9.1985. אלא שלשיטתנו בתדפיס זה אין כדי לסייע לטענות התובע וממילא אין בכך כדי לתמוך טענתו כי יש לחשב את הסכו בשקלים חדשים, מקום בו הצו לא עודכן בשקלים חדשים.

            בנוסף, נציין כי הפניית ב"כ התובע לפסה"ד אשר ניתן על ידי כב' השופטת ש. שדיאור (עב' 1312/05) מלמדת כי במסגרת פסק הדין לא נערך דיון לגופו אלא ההתייחסות הייתה אגב אורחא לצורך קביעת פדיון ימי חופשה, ללא כל קביעה פוזיטיבית לעניין התעריף בשקלים חדשים.